מי לא מכיר את הסיטואציה המרגיזה בה אנו מוצאים את עצמנו חוזרים שוב ושוב על המילים שלנו ובכל זאת נדמה לנו שהצד השני פשוט לא מבין למה אנחנו מתכוונים? מדוע זה קורה? ואם זה קורה, מדוע זה קורה שוב ושוב? ומי בכלל "אשם" באי ההבנה הזו? האם ייתכן שאנו לא הסברנו נכון את הכוונה שלנו או שמא הצד השני פשוט לא מסוגל להבין למרות כל הניסיונות שלנו להסביר?….קשה למצוא מישהו שלא נתקל בסיטואציה כזו. בשפה פשוטה קוראים לזה "קצר בתקשורת".
"קצר בתקשורת" – מדוע זה קורה שוב ושוב?
אז יש חדשות טובות בעניין הזה וחדשות פחות טובות. נתחיל מהחדשות הטובות: למעשה, אף אחד לא "אשם" בסיטואציה הזו. לא הצד המסביר ובטח לא הצד שלא הבין….החדשות הפחות טובות הן שלמרות שאף אחד לא אשם, פעם אחר פעם נוצר "קצר בתקשורת", ומכאן הדרך לעימות קצרה ביותר. נשאלת השאלה, אם אף אחד לא "אשם", מדוע זה קורה שוב ושוב ואיך כל זה קשור להומור ועמידה מול קהל? למעשה הדבר קשור לסגנון התקשורת שלנו ולסגנון התקשורת של הסובבים אותנו. כידוע לנו, בני האדם שונים זה מזה בדרכי החשיבה שלהם, בנורמות שלהם, בערכים שלנם וברגשות שלהם. אולם למרות מה שנהוג לחשוב, לא מעט עימותים נוצרים לא בשל התנגשות דעות או ערכים שונים, אלא בשל התנגשות בין סגנונות תקשורת שונים.
אז מהן סגנונות תקשורת?
סגנונות תקשורת הן שפה בין לאומית שכולנו מכירים אינטואיטיבית אך לא בהכרח יודעים לעשות בה שימוש נכון לתועלתנו. הומור לעיתים מתגייס לסייע לנו לא מעט ברגעים האלו בהם קיימת אי הבנה וקונפליקט ולמעשה מקליל את הסיטואציה. אולם כדי להשתמש בהומור ברגע המתאים אנו חייבים להכיר את סגנון התקשורת שלנו ושל העומד מולנו. האם אתם יודעים באיזה שפה תקשורתית אתם מאופיינים? ובמילים אחרות: האם אתם מזהים את סגנון התקשורת שלכם? ברגע שנדע מהו הסגנון שלנו ונוכל לזהות את סגנון התקשורת של הסביבה, כל העולם התקשורתי שלנו ומערכות היחסים בכל התחומים יראו אחרת לגמרי. למשל, לא מעט פעמים אנו נוטים לשפוט את הסובבים אותנו על התנהגות מסוימת בעוד שפענוח סגנון התקשורת שלהם יסייע לנו לפתור עימותים לעומת שיפוטיות שרק תחמיר את המצב.
ארבעת סגנונות התקשורת
קיימים ארבעה טיפוסי סגנונות תקשורת כאשר לכל אדם יש אומנם סגנון מוביל אחד, אולם בסיטואציות שונות הוא עשוי להתנהג ולתקשר באמצעות סגנון אחר לחלוטין…כמו כן, בתקופות חיים שונות אנו יכולים להחליף סגנון תקשורת. למשל בילדות תקשרנו בסגנון אחד ואילו לאחר שבגרנו החלפנו סגנון. בבית אנו יכולים לתקשר בסגנון מסוים ואילו בעבודה בסגנון אחר לגמרי. כלומר, סגנון תקשורת אינו מעיד על האופי שלנו אלא על הדרך בה אנו מתקשרים עם הסביבה. נשמע מסובך? האמת היא שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע. אז בואו נכיר את ארבעת הטיפוסי סגנונות התקשורת.
המשימתיים
הכירו את המשימתיים. אלו אנשי "השורה התחתונה", או במילים אחרות: אנשי התאכל'ס, אנשים עניניים ,ברורים וחדים. אין להם הרבה סבלנות לסיפורים או הסברים מיותרים. הם רוצים לקבל תמונה מיידית, ברורה ותמציתית על כל סיטואציה. אם הוטלה עליהם משימה הם יעשו אותה על הצד הטוב ביותר ובאופן היעיל ביותר, בלי הרבה דיבורים וסיפורים. הם יגשו מיד למשימה ויבצעו אותה. אדם משימתי שיקבל מייל ארוך ומפורט לפני ישיבת הנהלה, קרוב לוודאי שיתעצבן ורוב הסיכויים שהמחשבה שתחלוף בראשו תהיה: " למה אי אפשר היה לכתוב את זה קצר, קולע וישר לעניין? ". למרות זאת, הוא יקרא את המייל כי הוא חייב לבוא מוכן לישיבה. אדם משימתי תמיד מוכן ומסודר לפני כל משימה ולפני ישיבה בפרט.
אם נקלעתם לשיחה או מפגש חברתי עם אדם וזיהתם שהוא משימתי ואתם רוצים "לשבור את הקרח", איך לדעתכם ניתן לתקשר עם אדם משימתי באמצעות הומור? התשובה ברורה: בדיחה קצרה וקולעת, פאנץ' חד וברור, וזהו. עדיף להמנע מלספר סיפור ארוך גם אם הוא מצחיק, כדי לא לגרום לו לאבד עניין. קחו בחשבון שהוא יצחק רק כשצריך…
המקדמים
ההפיך הגמור מהמשימתיים הם המקדמים. אלו אנשי הוואו, אנשי הסיפורים והאנקדוטות, אנשי הרעיונות, החייכנים, החברותיים, אנשי "הרעש והצילצולים", ה"מסמר" של כל ארוע. אלו האנשים שניתן גם בשיחת טלפון לחוש שהם מחייכים, האנשים שהכי כייף להיות בחברתם, אנשי ה – "בואו תשמעו מה קרה לי…אתם לא תאמינו!". הבעיה מתחילה כשמדובר במשימות. יהיו להם המון רעיונות אבל באשר לביצוע עצמו…קרוב לוודאי שהם יסמכו על המשימתיים…אדם בסגנון תקשורת מקדם שמקבל מייל ארוך לפני ישיבת צוות, דבר ראשון יבהל. לרוב, לא בטוח שיקרא את המייל בכלל אם הוא יראה שמדובר במייל ארוך…בכל זאת, מדובר בהרבה מלל ובלי תמונות וזה עושה להם באלגן בראש…אבל בל נשכח שאלו אנשי רעיונות. אז לרוב יהיה להם רעיון יצירתי איך לפתור את הבעיה: הם יצלצלו לחבר לעבודה בכדי לשאול על מה המייל או שכבר ימצאו דרך לאלתר בישיבה..
אם עומד לפנינו מקדם, איך מתקשרים איתו בהומור ? בניגוד למשימתיים, מדובר במשימה די פשוטה מאחר והמקדמים אוהבים לצחוק. הם צוחקים כמעט מכל דבר ובכל סיטואציה. הם יצחקו מבדיחה, מסיפור או מסתם אסוציאציה שחלפה בראשם. הם יענו בחיוך וצחוק לטלפון ויהנו לראות שגם אחרים צוחקים…הם אוהבים להיות בחברת אנשים ולרוב יקחו על עצמם את משימת ההצחקה. קל לשכנע אותם באמצעות הומור ולרוב הם יזכרו את הבדיחה ופחות את הקונטקטס שלה…מה שחשוב הוא שתהייה אווירה של כייף. מקדם שכייף לו מתקשר הרבה יותר טוב…
המנתחים
ובמעבר חד, מאנשי הכייף והאווירה, אנו עוברים אל המנתחים. כשמם כן הם. אנשי "החפירות", אנשים שקטים, ההפיך המוחלט מהמקדמים. המנתחים מסתדרים מצויין עם המשימתיים הרואים חשיבות עליונה בדיוק ובביצוע משימות, אלא שהמנתחים לא מסתפקים רק בביצוע המשימה. הם זקוקים לנתונים ומבחינתם אם משהו לא מנומק, עם דוגמאות והסברים, הוא לא ראוי להתייחסות. אלו אנשי המספרים וההוכחות. הם יבדקו לעומק כל חוזה גם אם יש לו עשרות עמודים וכמובן לא יחמיצו גם את האותיות הקטנות ואת הסעיפים הכי שוליים בחוזה. הם גם יערכו סקר שוק על כל קניה קטנה כגדולה, לפני הקניה וליתר בטחון גם לאחר שקנו, סתם כדי לבדוק שלא עבדו עליהם….לכן, כאשר הם יקבלו מייל ארוך לפני ישיבה, הם קודם כל יפתחו את המייל. אם מדובר במייל ארוך, לא רק שלא ירתעו מהאורך שלו, אלא להפיך: הם יתפעלו מההשקעה ואפילו ינתחו את המייל, ואם צריך אף יוסיפו עוד מידע ונתונים מהידע והניסיון שלהם. מבחינתם מייל ארוך פירושו מקצועיות לשמה. הם יבצעו כל משימה באופן מושלם אם הם רק יקבלו את כל הנתונים הרלוונטיים.
באשר להומור, מדובר בעניין מורכב. יש להבין כי פעולת החיוך אינה ברירת המחדל שלהם…אם תרצו להצחיק אדם בסגנון תקשורת מנתח, קחו בחשבון: ספרו בדיחה קצרה מאחר והוא לרוב ימצא את עצמו מנתח את הבדיחה ובודק איפה נכון לצחוק.
התומכים
אחרונים חביבים והם אכן חביבים ,אלו התומכים. כולנו מכירים ואוהבים אותם. כמו המנתחים הם שקטים, מופנמים, לא אוהבים להיות במרכז, אך בניגוד למנתחים הם ישתדלו לחייך, ובעיקר יפגינו אמפתיה וישימו את צרכי האחר לפני הצרכים שלהם. הם כמובן גם חברים טובים ומהווים אוזן קשבת לכל מי שפונה אליהם. אלו אנשי ה"לא נעים לי". גם אם נפגעו הם לרוב לא יתעמתו עם הסובבים אותם אלא אם הגיעו מיים עד נפש, וזה לוקח הרבה מאוד זמן אם בכלל. הם ימנעו מכל אפשרות לעימות גם אם הם צודקים. אם הם יקבלו מייל ארוך לפני ישיבה הם יסבלו אך לא יאמרו דבר חלילה בכדי שאף אחד לא יפגע. הם יקראו, יחרקו שיניים ויגיעו מוכנים, שהרי בכל זאת, מישהו טרח לכתוב וממש לא נעים להם לא לקרוא…
אם תרצו להצחיק את התומכים, אתם יכולים להיות שקטים. זו הסיבה שהמקדמים אוהבים אותם. התומכים הם קהל נפלא לרעיונות ולבדיחות של המקדמים. הם אומנם יצחקו בשקט ובביישנות , אבל הם יצחקו גם אם לא הצחקתם אותם..לא נעים להם להביך או לאכזב את מי שכל כך טרח והתאמץ לספר בדיחה עבורם.
אז מהו הסגנון המוביל שלכם?
רק לאחר שנזהה את הסגנון שלנו, נוכל לזהות את הסגנון של הסובבים אותנו. למה זה חשוב? כאשר אנו יודעים לזהות את סגנון התקשורת של האחר, אנו יודעים איך לתקשר איתו, אפילו אם מדובר בסגנון אחר משלנו.
כאשר אנו מתקשרים אנו רוצים להשיג מטרה כלשהיא. אם אנחנו יודעים שהמשימתיים מתקשרים טוב יותר כאשר מדברים אליהם ברור ובקצרה, זה מה שצריך לעשות כאשר נרצה להשיג מטרה כלשהיא בשיתוף פעולה איתם. אם אנחנו מגיעים לפגישה עסקית עם אדם בסגנון מנתח, חשוב שנגיע מוכנים, עם נתונים מדויקים ואם נרצה לסגור עסקה עם מקדם, הפגישה חייבת להיות באווירה טובה, לא רשמית, ונינוחה.
כאמור, לכל אחד סגנון מוביל אולם בסיטואציות מסוימות אנו מחליפים סגנון ולעיתים אף בתקופות שונות חיים שונות אנו עשויים לגלות שהחלפנו מספר פעמים סגנון תקשורת. אנו למשל, במקום העבודה עשויים לגלות כי אנו מתקשרים באמצעות סגנון מסוים, נניח משימתי, ואילו בבית אנו מתקשרים אחרת לגמרי. תארו לכם מצב שבו אנו יודעים לזהות את סגנון התקשורת של העובדים איתנו, בני המשפחה, ואפילו המוכר במכולת ושל כל הסובבים אותנו.
אם רק נדע להתאים את סגנון התקשורת שלנו לזה העומד מולנו , נוכל לפתור מחלוקות ונגלה מהר מאוד שנוכל לשפר מערכות יחסים ואף למקסם את היכולת שלו להשיג מטרות. שם המשחק הוא גמישות. ברגע שניקח אחריות על התקשורת הבין אישית שלנו, נגלה שלתקשר זה הרבה יותר ממה שחשבנו.
