צחוק צחוק…אבל בכל מחיר?

אין קומיקאי או מרצה בתחום ההומור שלא נתקל לפחות פעם אחת בשאלות: "האם אפשר לצחוק בכל סיטואציה, גם אם היא קשה? האם זה בסדר לצחוק על חשבון מישהו אחר?

האם מותר לצחוק על כל נושא?

למעשה מאחורי שאלות אלו מסתתרת שאלה אחת עקרונית: האם להומור יש גבול?

נדמה שהתשובה לשאלה הזו איננה חד משמעית. ישנה הסכמה אחת ברורה- בכל מה שקשור להומור אין מתכון ברור של "עשה ואל תעשה". לא מזמן התפרסם המקרה בו סטנדאפיסט ידוע סולק מהבמה לאחר שלטענת קהל ששומר על תזונה טבעונית, הוא פגע ברגשותיהם כאשר דיבר על שחיטת פרות. בעבר היו מיקרים שהגיעו אף לאלימות כלפי אומן מצד קהל שחש שהאומן פשוט צוחק על חשבונו.

מהו הומור?

בכדי להבין כיצד הומור נתפס, ראשית יש להבין מהו הומור. הומור הוא בעצם, כל מעשה, מילה, סיפור, תנועה שמביאים לידי צחוק.

כולנו חיים בחברה עם נורמות וחוקים וההומור נשען קודם כל על גורם ההפתעה, כלומר, שבירה של נורמה, ארוע מפתיע, או פרשנות אחרת למציאות. פרויד היה מהראשונים שחקר הומור. הוא טען למשל, כי בדיחה היא סיפור קטן שמטרתו להתמודד עם מצבים וסיטואציות המהווים "טאבו" בחברה, כלומר נושאים "שלא נעים" לדבר עליהם ישירות. בדיחה עוסקת הרבה פעמים בדחפים טבעיים של אדם כגון אגרסיות ודחפים מיניים. מאחר ועל פי תרבות ה"פוליטקלי קורקט", לא נהוג לדבר על דחפים אלו, הבדיחה היא כלי המסייע לבטא אותן בדרך עקיפה.

אילו סוגי הומור קיימים?

הומור מסייע להתמודד גם עם מצבי לחץ ומצבים קשים כגון מוות, כאב, אלמנות, ועל בסיס זה נוצר "ההומור השחור"- כלומר בדיחות העוסקות בארוע הקשה מכולם- סוף החיים. היכולת לדבר על המוות ישירות ולצחוק עליו, מאפשרת בעצם לחיות עם הידיעה הקשה והבלי נתפסת שלמרות הסוף הצפוי לכולנו, אפשר עדיין להנות מהדרך…

סוג אחר של הומור מתבסס דווקא על צחוק המגיע לאחר שנחשפים לכאבו של מישהו אחר..כולנו מכירים את האנשים המתגלגלים מצחוק כשהם רואים מישהו מחליק על בננה, למרות שלכולם ברור שהאדם שהחליק כנראה מאוד סובל…

קיים כמובן גם הומור שנעשה מקובל הרבה פחות, הומור המתבסס על חולשה , נכות או לקות של מישהו אחר. הומור זה נוצר כנראה, דווקא בשל החשש מאותה חולשה או לקות. ההסבר הפסיכולוגי לכך הוא שהומור על חשבונו של אדם נכה למשל, משקף חשש בסיסי  מהנכות עצמה.

מהו סטנדאפ?

אומנות הסטנדאפ מציעה סוג נוסף של הומור. אומני סטנדאפ  מבססים את ההומור שלהם, לא בהכרח על כאבו או נכותו של האחר, אלא דווקא על פרשנותו של האומן לסיטואציות נורמטיביות בחיים שכל אחד מכיר: השחיקה בזוגיות, חיי עבודה המתישים , גידול ילדים התובעני ועוד. כלומר, לא מדובר בהכרח על הומור המתבסס על גורם ההפתעה, אלא על הסתכלות "מבחוץ" על סיטואציות בחיים מזווית הראייה של האומן.

אומנות הסטנדאפ מבוססת על הקושי של כל אחד מאיתנו להנתק ריגשית מהקושי בסיטואציות יום יומיות. מאחר וקיים קושי להתבונן עליהן מבחוץ כל עוד חווים אותן, הסאנדאפיסט בעצם עושה לכולנו שרות, ומציב מראה בפנינו וצוחק על הכל.

לצחוק כאן ועכשיו

גדול הקומיקאים, צ'ארלי צ'אפלין נהג לומר: "מקרוב טרגדיה, מרחוק קומדיה", כלומר, במרחק הזמן נוכל לצחוק על סיטואציה הנראית לנו קשה כעת. אולם הסטנדאפיסטים עושים משהו אחר לגמרי. הם אינם מחכים למרחק הזמן. הם למעשה מפתחים "עין חיצונית" לסיטואציה, מתבוננים עליה בעודה מתרחשת כאילו שהם אינם חלק ממנה. לדוגמא, כל הורה לילדים קטנים למשל, יזדהה עם נושאים כגון: השחיקה בזוגיות לאחר הולדת הילדים, יוקר המחיה והקושי בהתארגנות בבוקר.  לכאורה לא מדובר בנושאים מצחיקים כלל וכלל, במיוחד אם הורה לילדים קטנים מוצא את עצמו מאחר בבוקר לעבודה וננזף על ידי הבוס. הסטנדאפיסטים לוקחים דווקא את הסיטואציות הלא פשוטות האלה ומראים לכולנו איך סיטואציות שהם עצמם חווים , נראים מזווית ראיה אחרת. מדוע אנשים צוחקים למרות שמדובר במצבים מורכבים? הסיבה לכך היא שאנשים היושבים באולם המופעים מזדהים עם חווית דומות שהם עצמם חווים.

מהו הומור עצמי?

סוג אחר של הומור הוא הומור  עצמי. בסוג זה של הומור, אדם בוחר לצחוק על בעיה, לקות, חולשה או קושי שלו. לעיתים הומור עצמי מגיע מעמדת נחיתות אולם לרוב הומור עצמי משקף דווקא בטחון עצמי. למעשה, הומור עצמי הוא כלי נהדר לשילוב הומור בחיי היום יום. יחד עם זאת , ישנם אנשים שחוששים מהומור עצמי, שמא הדבר יפחית ממעמדם. האמת היא, שההפיך הוא הנכון. לרוב אדם המשתמש בהומור עצמי נהנה מבטחון עצמי גבוה. אף אחד לא יכול לצחוק על אדם שצוחק בעצמו על חייו. אנשים בעלי הומור עצמי הם אנשים חברותיים הממגנטים אליהם אנשים. איך עושים זאת? לוקחים חולשה אחת שלנו, ובמקום להסתיר אותה, נבליט אותה ונצחק עליה. זה עושה פלאים בכל מה שקשור במערכות יחסים למשל.

אז האם מותר לצחוק על הכל?

ישנה גישה הגורסת כי מותר לצחוק על הכל גם אם הדבר כרוך בפגיעה באחר, אחרת אין משמעות להומור.  הגישה המתנגדת טוענת שגם להומור יש גבול. כלומר, הומור המכבד את הנורמות החברתיות ואינו בא על חשבון האחר. מצד אחד, אומנות בבסיסה היא נטולת גבולות. אומנות הכבולה בהגדרות ואינה משוחררת, אינה אומנות. אומנות מתבססת על הצורך של האומן להציג את פרשנותו על העולם. במשטרים קיצוניים אין לאומן חופש ביטוי ואומנותו נדרשת לשרת אך ורק את הנורמות החברתיות והמישטריות. בחברה פתוחה כמו החברה בה אנו חיים יש חופש ביטוי למזלינו . אולם גם במדינה כמו  מדינת ישראל חופש הביטוי וגם האומנות לעיתים זוכה לביקורת. כך גם ההומור. החברה שלנו משוסעת, מלאה בפלגים שונים וכל צד עלול להפגע מפרשנותו של הצג האחר. כולנו מכירים את תוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת". ישנם אנשים שמקבלים את החיקוי שלהם בתוכנית בהומור כחלק מיכולתם לצחוק על עצמם וחלק ממושאי החיקוי בוחרים להעלב כתוצאה ממה שהן חווים כפגיעה בערכים שלהם.

השאלה האם מותר לצחוק על כל נושא מעסיקה קומיקאים לא מעט. כאשר קומיקאי מוזמן להופיע בפני אנשים דתיים לא סביר למשל, שהוא יגיע ויספר בדיחות גסות שיגרמו לקהל אי נוחות במקרה הטוב, וכעס במקרה הרע. במידה והאומן לא מסוגל לוותר על בדיחות אלו והבדיחות אלו הם חלק מהאמת המיקצועית שלו, האומן צריך לבחון את ההתאמה שלו לקהל. האם הוא יהיה מסוגל להתאים את עצמו לקהל? לא בטוח.

מה הקשר בין הומור ובין מטרה?

אם נשאל בני אדם האם הם אוהבים לצחוק, קרוב לודאי שהם יענו בחיוב. מה קורה כאשר ההומור מחובר למטרה מסוימת? האם אנשים יצחקו בכל מצב? כאשר קומיקאי מגיע לארוע בו הוא נדרש להופיע הוא חייב לבחון את מטרת המופע. אם המטרה היא לבדר ומראש ידוע שהתוכן אינו מתאים אז כדאי לשקול אם התוכן המבדר אכן מתאים לארוע. לעיתים התוכן אינו מתאים וברור מראש שהוא יעורר אי נוחות מאחר והמטרה היא להתריס או לעורר מודעות. בדיוק כפי שקרה בארוע בו סולק סטנדאפיסט שדיבר בפני טבעוניים על שחיטת פרות. בעוד הוא הציג זאת כסאטירה נוקבת, הקהל פירש זאת אחרת לחלוטין.

השלכות השימוש בהומור

כאשר מדובר על שימוש בהומור  בחיי היום יום ולא באומן שההומור הוא עיסוקו , יש לקחת בחשבון את ההשלכות והתוצאות של השימוש בהומור. באחת מקבוצות הפייסבוק הידועות , נשים מעלות תכנים מצחיקים מחיי היום יום. על פי חוקי הקבוצה , מי שמעזה לבקר בדיחה מסוימת מוצאת את עצמה מחוץ לקבוצה. כלומר, החוק היחידי הוא- הומור בכל מחיר. האם 3התנהלות זו נכונה? דווקא כמי שעוסקת בהומור, אני חושבת שמדובר בגישה בעייתית. למרות שאני טוענת שניתן לצחוק על כמעט על הכל, יש לעיתים מצבים שגם להומור יש גבול. למשל הומור מיני פוגעני, הומור הקורא להחרמת ילדים, הומור העוסק בהשפלה ועוד.

כיצד להשתמש נכון בהומור בחיי היום יום?

בבואנו להשתמש בהומור בחיי היום יום,  יש להבין מי עומד מולנו והאם יש רגישות מסוימת סביב נושא מסוים. מה שמצחיק אותנו, לא בהכרח יצחיק מישהו אחר בפרט אם מדובר בלקות או חולשה של מישהו אחר. אין בעיה לצחוק על חולשה או לקות, וזאת בתנאי שמדובר בלקות או חולשה שלנו! זהו הבסיס להומור עצמי. אם אני צוחקת במופעים או על המשקל שלי, הדבר נעשה ממקום של מודעות ובטחון עצמי. אבל אם מישהו יקרא לי "שמנה" בזמן מופע כדי לעורר צחוק- זה לא הומור לגטימי. כל מופע שלי לדוגמא, נפתח בהומור על חשבון הבית העירקי שלי. מותר לי, זה הבית שלי…בתום אחד מהמופעים שלי ניגשה אליי אשה וביקשה לשוחח איתי :"אני ממוצא עירקי וזה לא בסדר שאת צוחקת על העירקים, זה מעליב!", היא אמרה. שתקתי לרגע ואז הזכרתי לה שאני צחקתי על המשפחה שלי והמשפחה שלי במקרה מגיעה ממוצא עירקי. כאשר אדם צוחק על עצמו הוא מציב לעצמו מראה ומתמודד עם ההשלכות של סיאוטציות שונות בחיים. "כאשר מדובר בהומור עצמי, לכל אדם יש בחירה", עניתי לה, "ואת בחרת להעלב בעוד שלא מדובר על המשפחה שלך, אלא על המשפחה שלי. יכול להיות שהסיטואציות שעליהן דיברתי היו מוכרות לך והיה קשה לך לראות את זה. אני מציעה לך לבדוק מה בעצם גרם לזה". היא שתקה ואז אמרה:" תמיד התביישתי במבטא של ההורים וכשהייתי ילדה סירבתי להביא חברים הביתה כי חששתי שהוריי ידברו בערבית. רציתי להיות כמו  כולם. אני מקנאה בך שלא רק שאת לא מתביישת במוצא שלך, את שמה את המשפחה שלך במרכז ונותנת לעצמך הזדמנות לצחוק". היא חיבקה אותי ואני חשבתי על המתנה הזו , היכולת להשתמש בהומור ועד כמה מדובר בעניין מצחיק אבל גם רציני מאוד.