כיצד סגנונות תקשורת קשורים להופעה מול קהל?

סגנונות תקשורת היא שפה תקשורתית בה מדברים כל בני האדם בכל התרבויות. האם אנחנו יודעים לזהות את המאפיינים של הסגננות השונים? למה כדאי להכיר אותם לעומק?

התשובה לכך ברורה. סגנון תקשורת אינו מעיד על האופי שלנו אלא על הדרך בה אנו מתקשרים עם הסביבה. סגנון התקשורת משפיע על האופן בו אנו מגיבים, פותרים בעיות, מתנהגים בסיטואציות חברתיות ואפילו משפיעים על האופן בו אנו לומדים ומעבדים מידע. נשמע מסובך? האמת היא שזה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע. אז בואו נכיר את ארבעת הטיפוסי סגנונות התקשורת.

ארבעת סגנונות התקשורת

המשימתיים
מכירים את האנשים שאין להם סבלנות לשמוע סיפורים או הסברים ולכן המשפט החביב עליהם הוא: " תכ'לס, מה השורה התחתונה?" . אין ספק שכולנו מכירים אותם. מדובר באנשים דומיננטיים, עניניים, ברורים וחדים. בכל מה שקשור למשימות, אפשר לסמוך עליהם.

המקדמים

גם המקדמים הם אנשים דומיננטיים, אבל ההפיך הגמור מהמשימתיים. לא ניתן להתעלם מהמקדמים ואין צורך להתאמץ לזהות אותם. אלו האנשים החברותיים ביותר, אנשי ה"כייף והסבבה", אלו שמייצרים המון "רעש וצילצולים" מהרגע שהם נכנסים לחדר, אנשי הסיפורים והאנקדוטות, אנשי הרעיונות, ה"מסמר" של כל ארוע. הבעיה – הם טובים ברעיונות ופחות מצטיינים בהבאת הרעיון לידי ביצוע.

המנתחים

לאחר שהצגנו את שני הסגננות הדומיננטיים, הגיע תורם של הסגננות השקטים והפאסיביים. המנתחים, הלא הם אנשי הנתונים, המספרים, ההוכחות ו"החפירות". כאמור, מדובר באנשים שקטים שלא נוטים להתבלט בסיטואציות חברתיות ולא מפגינים רגשות. המנתחים לא מסתפקים בביצוע משימות. הם יבדקו לעומק ולפרטי פרטים כל משימה, חוזה ומייל. הם זקוקים לנתונים ומבחינתם אם משהו לא מנומק, עם דוגמאות והסברים, הוא לא ראוי להתייחסות.

התומכים

אחרונים חביבים אלו התומכים. כמו המנתחים, גם אנשים אלו שקטים, פאסיביים ולא נוטים להתבלט, אולם בניגוד למנתחים, אלו האנשים הרגישים ואמפתיים ביותר שתכירו. הם חברים טובים, קשובים לסביבה ותמיד יעדיפו את צרכי האחר על פניי הצרכים שלהם. לרוב הם יעשו כל מה שיתבקשו כי "לא נעים להם" לומר לא, והם נוטים להעלב בקלות. מכירים אותם?

מה הקשר בין סגנונות תקשורת ובין עמידה מול קהל?

כאשר אנו לומדים לזהות את סגנון התקשורת שלנו ושל הסובבים אותנו, נוכל להשפיע ולהשיג את המטרות שלנו הם באינטראקציה עם הסביבה והן כשאנחנו עומדים מול קהל ורוצים להעביר מסר.

כשאנו מרצים, נואמים, מעבירים פרזנטציה או הדרכה, אנו חייבים לקחת בחשבון כי בקהל יושבים נציגים של ארבעת סגנונות התקשורת.

יהיו בקהל אנשים דומיננטיים, משתפי פעולה וחייכינים, אלו המקדמים. המרצים נוטים לזהות את המקדמים בקהל די בקלות. המקדמים מושכים תשומת לב וזקוקים להתייחסות. מצד אחד הם ישאלו שאלות, יגלו מוערבות וישתפו פעולה. מצד שני, הם מנסים, לא תמיד במודע, לגנוב פוקוס ומרצה שלא יפגין שליטה על ההתרחשות על הבמה עלול לאבד סמכות בשל התערבות יתר של המקדמים.

בקהל ישבו גם המשימתיים. בניגוד למקדמים, הם לא ינסו לגנוב פוקוס אך ישאפו שהמרצה יגיע מהר מאוד לעיקרי הדברים. הרצאה שלא תהייה מובנת, מסודרת וברורה עם כללים וחוקים ברורים, תגרום למשימתיים לאבד קשב מהר מאוד. על כן, חשוב לשמור על מבנה מסודר ולא כאוטי.

לצד המקדמים והמשימתיים,ישבו גם המנתחים. הם אולי פאסיביים יותר, לא ישתתפו באופו אקטיבי אבל יגלו מעורבות ועניין בהרצאה ובתנאי שהיא תהייה מנומקת, מלאת נתונים ועובדות וכמובן מבוססת על מחקרים ותאוריות. מנתחים פחות נהנים מהרצאות השראה..הם יאבדו מהר מאוד עניין כאשר מדובר בהרצאה מלאת סיפורים ופחות מידי נתונים.

אחרונים חביבים אלו הם התומכים. אלו אנשי הלב והאמפתיה. הם יתביישו לשתף פעולה באופן אקטיבי אך יגלו מעורבות ריגשית גדולה. הרצאה המתובלת בסיפורים מעוררי השראה, סיפורים ודוגמאות מרגשות מחיי היום יום תכבוש את ליבם. הרצאה "יבשה", מלאה בטבלאות ונתונים תגרום להם לאבד עניין מהר מאוד.

שם המשחק, אם כך, הוא המינון. הרצאה הבנויה היטב היא הרצאה המשלבת אינטראקציה עם הקהל עבור המקדמים( והם הרוב!), מבנה מסודר, מסר ברור וחד עבור המשימתיים, נתונים והוכחות עבור המנתחים וכמובן סיפורי השראה מרגשים עבור התומכים. שילוב של כל הגורמים גם יחד הוא מתכון בטוח להרצאה מנצחת!