כוחו של חיוך

נדמה שהכל נאמר על הפעולה הכל כך טבעית הזו- חיוך. מחקרים, מאמרים, כתבות, ספרים שלמים- כולם עוסקים במנגנון בחיוך ובתועלות שהוא מביא איתו לחיי היום יום של כל אחד מאיתנו.

מרגע לידתנו אנו יודעים לחייך. למען הדיוק, גם עוברים ברחם אימם מחייכים. כמה התפעלות והתרגשות יוצר חיוך אחד של תינוק בן יומו, על אף העובדה שמדובר בחיוך שאיננו רצוני. עם התפתחות התינוק, החיוך הוא סוג של תגובה לגירויים סביבו. מי מאיתנו לא ראה לפחות פעם אחת הורים לתינוק שיעשו הכל בכדי לזכות בחיוך של תינוקם בכדי שיוכלו להנציח את הרגע ולצלמו: הם ירקדו סביבו, ידגדגו אותו, ידברו אליו, ישמיעו קולות, יצחיקו אותו…יעשו הכל בכדי לזכות בחיוך מצידו.

חיוך לנורמות חברתיות

מחקרים מצביעים הצביעו כי ילד צוחק בערך כ- 400 פעמים ביום ואילו מבוגר צוחק הרבה פחות. כמה? בממוצע כ-15 פעמים ביום. מה קרה לכל שאר החיוכים והצחוקים? התשובה נעוצה בצורך של כל ילד להתאים את עצמו לנורמות החברתיות ואלו מכתיבות לו מתי נכון ומתי לא נכון לצחוק. בכיתה- הילד נדרש להפגין רצינות, ובבית הוא חופשי יותר. גם כשהילד גדל הוא מבין מתי עליו להיות רציני יותר ומתי הוא יכול להיות משוחרר יותר.  שגרת היום יום: המיסים, הזוגיות, בעיות בטחון והבוס בעבודה – כל אלו ועוד, מפחיתים אצל כל אחד מאיתנו את הצורך לצחוק ולחייך. אנחנו עסוקים בשגרת היום ונכנסים "למצב השרדות".

מה הקשר בין חיוך ולגטימציה?

לעיתים אנשים חיים בתחושה שלחייך זו פריוולגיה ושאין להם לגיטימציה לחייך או לצחוק. אין פלא שכאשר אני נשאלת במה אני עובדת, אנשים מגיבים: "קומיקאית?, ואוו, זו עבודה קשה…". האמת שהם צודקים. ליתר דיוק, יותר מאשר מדובר בעבודה קשה, מדובר בעבודה המצריכה בעיקר- רצינות. נשמע מפתיע? הרי רצינות נתפסת ההפיך מצחוק וחיוך. נכון, להצחיק זו עבודה מורכבת מאחר ומדובר במאמץ קוגנטיבי ורגשי שהקומיקאי צריך להשקיע. הקומיקאי למעשה נדרש לשנות את ההלך הרוח שאיתנו הגיע הקהל בטרם הגיע לצפות במופע. אנשים מגיעים למופע סטנדאפ למשל, עמוסים בחוויות היום שלהם שלעיתים הן לא פשוטות כלל, ולא פעם מתקשים להניח את תלאות היום ופשוט לאפשר לעצמם להשתחרר ולצחוק. לכן מדובר בעסק מאוד רציני- לפתח את השיטה שבאמצעותה אנשים יוכלו לאפשר לעצמם פשוט להנות ולצחוק.

לעור צחוק וחיוך – שליחות אמיתית

לא פעם הקהל ממתין לקומיקאים אחרי מופע ומבקש לומר תודה. אין ספור פעמים שמעתי את המשפט :" להצחיק זו שליחות אמיתית. כל הכבוד!". עבור קומיקאים החיוך הוא הבסיס והתשוקה לעבודה שלהם. בעצם, קומיקאי שגורם לנו לצחוק, מאפשר לנו לחזור ולו לשעה קלה לילדותנו , ולאפשר לעצמינו פשוט לצחוק מבלי לחשוב מה יגידו או אם אסור או מותר לנו לצחוק.

מהם הסגולות של צחוק וחיוך?

לחיוך ולצחוק יש יתרונות רבים המשפיעות על בריאות הגוף והנפש.  כאשר אנו מחייכים או צוחקים משתחררים אצלנו הורמונים טבעיים המפחיתים את הורמון הלחץ (קורטיזול) ומעלים את תחושת האושר והסיפוק. בנוסף, צחוק וחיוך מחזקים את המערכת החיסונית ומפחיתים תחושת כאב. פאץ' אדאמס, מייסד הליצנות הרפואית חקר נושא זה, והחל להכשיר ליצנים בכל העולם בבתי חולים. ליצנים אלו מסייעים באמצעות צחוק וחיוך הן לילדים והן למבוגרים לעבור טיפולים לא פשוטים וכואבים באמצעות צחוק וחיוך. גם תורת היוגה צחוק נשענת על תובנות אלו. פעילות זו מוכיחה שצחוק וחיוך מלאכותיים, ללא סיבה או גירוי לצחוק, יביאו לשחרור אותם הורמונים טבעיים שיגרמו לתחושה טובה.
מסתבר כי המוח לא צריך סיבה מיוחדת כדי לצחוק. אם כך, מדוע לעיתים אנו פשוט שוכחים לחייך? החיוך מביא עימו אווירה טובה, מסייע בשבירת הקרח, עוזר במשא ומתן ובפתרון קונפליקטים, פותח דלתות, מסייע הן בזוגיות והן ביחסים עם הילדים שלנו, עם בני המשפחה המורחבת ואפילו עם הבוס בעבודה.

חיוך וצחוק בעולם השיווק

חיוך וצחוק מסייע לא רק בתחומים בין אישיים אלא אפילו בשיווק ובמכירות. נסו להזכר ברגע אחד שלכם בחנות.  ממי תרצו לקנות מוצר כלשהוא? ממוכר זעוף פנים או מוכר חייכן? כאשר אנו לומדים או רוכשים ידע, למי נרצה להקשיב, למרצה מונוטוני או מרצה כריזמטי וחייכן? מחקר ידוע שנערך בארצות הברית, בחן את הקשר שבין מכירות ובין צחוק וחיוך. ביקשו ממלצריות להגיש חשבון ולצד המחיר לצייר סיימלי- פרצוף מחייך. חלק מהמלצריות התבקשו להגיש את החשבון ללא כל איור. מי מהמלצריות קיבלה טיפ יותר גדול? המלצריות שציירו סיימלי על החשבון קיבלו טיפ גדול יותר. גם הן וגם המלצריות שלא ציירו סיימלי לא שוחחו עם הלקוחות. פשוט הניחו את החשבון. ובכל זאת, די היה ללקוח להביט בסיימלי כדי לפרגן למלצרית ולתת לה טיפ גדול יותר.

חיוך וצחוק בעולם העבודה

מי מאיתנו לא מכיר את הרגע בו אנו נכנסים לחדר, אומרים שלום ואילו מולנו ניצב אדם שבקושי מתבונן בנו, לא משיב לנו, שלא לדבר על חיוך…האדם הזה יכול להיות המזכירה בקופת החולים, מנהלת הבנק, המוכר במכולת או המתדלק בתחנת הדלק.  בעברי, שעבדתי באירגון גדול. המנהל היה איש צבא לשעבר. כקצין לשעבר הוא הקפיד להתנהל בקשיחות עם עובדיו. הוא היה משימתי וממעט בחיוכים. לעיתים רחוקות ראינו אותו מחייך או צוחק. יחד עם זאת ידענו שהוא בוחר בהתנהגות זו במודע. נראה כי מדובר באסטרטגיה ניהולית לצורך יצירת סמכות. יש לכך יתרונות ניהוליים אך המון חסרונות ונזקים לטווח הרחוק. זו כמובן אסטרטגיה מוטעית שאולי מתאימה להתנהלות מפקד בצבא אך לא מתאימה לעולם העבודה האזרחי.

בצבא הנורמה הנהוגה היא שהחיילים מחויבים לציית למפקדם. אין אפשרות בחירה. בעולם העבודה האזרחי אנשים עובדים מתוך בחירה והמנהל חייב לגייס אותם לחתור למען האינטרסים של האירגון. העובדים הינם משאב חיוני ומנהל טוב יודע להשתמש במשאב היקר הזה ולטפח אותו. במקרה של המנהל באירגון בו עבדתי התוצאה של התנהגותו הייתה ברורה: העובדים התנהלו מתוך פחד והסמכות של המנהל נשענה על פחד זה. זו אינה סמכות אמיתית. העובדים לא פעלו למען האירגון אלא השקיעו אנרגיה כדי לשרוד באירגון. מחקרים הוכיחו שמנהל המשלב במודע הומור וחיוך כשיטת ניהול, לא די בזה שאינו צריך לחשוש מפגיעה בסמכותו, אלא להפיך- העובדים הופכים להיות מגוייסים יותר למען האירגון ולטובת המשימות שהטיל עליהם המנהל. לעומת זאת, מנהל הנשען על הטלת ששרה כשיטה ניהולית כדי לבסס את מעמדו, משיג תוצאות שונות לחלוטין. הוא משדר לחץ בשל החשש לאבד את סמכותו. אנשים אומנם מצייתים לו אך הם עושים זאת בשל החשש לאבד את מקום עבודתם. ריגשית הם לא חשים  מגוייסים למקום העבודה. להפיך, נוצרת אווירה של אנטגוניזם ומתח בלתי נסבל. אירגון לא יוכל להתקיים לאורך זמן באווירה שכזו. מנהל שיעצור לברך את עובדיו בברכת בוקר טוב, יחייך לעוברים והשבים במסדרון, גם אם זה חיוך מאולץ, יזכה לשיתוף פעולה מתוך רצון מהסובבים אותו. מנהל שישכיל גם לשלב הומור, למשל, יספר אנקדוטה משעשעת כדי להדגים נושא מסוים, או אולי איזו "פאדיחה" קטנה שלו בכדי להקליל סיטואציה מורכבת, לא רק שהדבר לא יחליש את מעמדו, להפיך- זה יחזק את מעמדו לעין שיעור בעיני עובדיו. מנהל עם הומור עצמי הוא מנהל המשדר עוצמה ובעיקר בטחון עצמי.

הומור כאסטרטגיית חיים

בואו נודה באמת:  לא פעם אין לנו חשק לצחוק או לחייך, אנחנו טרודים ומרגישים עמוסים וכורעים תחת הנטל וכל מה שאנחנו מייחלים לעצמינו, זה שהיום יגמר סוף סוף ונצליח לחזור הביתה בשלום…אך זכרו, החיוך, הצחוק וההומור אלו הם בחירה , הם אסטרטגיות חיים.

חיים בהומור, שימוש בחיוך ובצחוק הם פילוסופיה שלמה שאנשים בוחרים לחיות על פיה. דרך חיים, התנהלות יומיומית. מדובר בעבודה לא פשוטה. הכל עניין של בחירה ולאחר שבחרנו מגיע השלב החשוב ביותר-  התירגול. אם נבחר כל יום מחדש לשלב חיוך והומור, אנחנו למעשה בוחרים במודע לקחת אחריות על מערכות היחסים שלנו, על ההתנהלות שלנו במקום העבודה, על הרושם הראשוני שאנו יוצרים, ועל כלל החיים שלנו. לבחור לא לחייך זו גם בחירה אבל בעיקר סוג של בריחה. בחירה המהווה נקודת מילוט קלה. מעין החלטה לא להשקיע בעצמינו ובמערכות היחסים שלנו. אולם, לבחור לחייך ולגרום לאנשים לחוש בנוח לצידנו, זו אומנם עבודה לא פשוטה המצריכה תירגול, אך מי שיבחר בה יגלה דווקא שזו הדרך הקצרה ביותר להשיג את כל המטרות שלנו.