הומור כדרך חיים
כולם יודעים שהומור חיוני לבריאות הגוף ולבריאות הנפש. " מצווה גדולה להיות בשמחה" היא מצווה שמאחוריה פילוסופיה שלמה. אך לא רק היהדות עוסקת בהומור ובחשיבתו. אומנים, אנשי רוח, חוקרים ופסיכולוגים עוסקים שנים רבות בחקר המנגנון החשוב הזה – הומור. השימוש בהומור מעלה את רמת הורמוני האושר: הדופמין והסירוטונין ומאפשר לנו לחוש טוב יותר, גם פיזית וגם נפשית. אבי תורת הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד היה הראשון להצביע כי הומור הוא מנגנון הגנה. אדם משתמש בהומור כדי להתמודד עם מצבים קשים ומהמורות במהלך חייו. ההומור הינו מנגנון עידון (סובלימציה) באמצעותו מסוגלים בני האדם לעמוד מול מצבים קשים ולהתמודד עימם. למעשה ההומור מאפשר לקחת נושאים כגון מוות, חולי, עוני ושאר מצבים קשים ולתת להם "טיפול" המאפשר לאנשים לחייך ובכך להצליח לנצח קשיים מכל סוג שהוא. ההומור משמש מעין צינור פילטר דרכו עוברים מצידו האחד נושאים שונים, קשים ככל שיהיו, ומצידו השני, הם מגיעים מרוככים יותר, נגישים יותר להתייחסות. אחת הדרכים הנפוצות לעשות זאת היא באמצעות בדיחה. לרוב הבדיחה מספרת על נושא "שלא נעים" לנו לעסוק בו והופכת את העיסוק בו ללגיטימי. למשל, בגידה בין בני זוג. דוגמא לבדיחה בנושא:
איש אחד מגיע הביתה, מסיט את השמיכה במיטה הזוגית ומוצא את אשתו במיטה עם השכן. הבעל מתרגז ומתכנן להכות את השכן. האשה בולמת את בעלה ואומרת לו: "אל תפגע בו! הוא משפץ לנו את הבית, משלם על החוגים לילדים, ואפילו טיול לחו"ל הוא כבר סידר לנו". הבעל משיב לה: "את כל זה עשה השכן? .. משיבה האשה: "כן!!". עונה לה הבעל: " אם כך, תכסי אותו שלא יתקרר…"
הומור למעשה היא דרך תקשורת אפקטיבית לכל דבר. הומור משמש לא פעם מנגנון "לשבירת הקרח" במצבי מתח, מאפשר לפתור קונפליקטים בצורה טובה יותר ואף משפר מערכות יחסים הן בעולם העבודה והן בחיים האישיים. זוגות אשר בוחרים להכניס הומור לחייהם יהנו ממערכת יחסים מאפשרת, מקבלת ומכילה יותר. מחקרים שנערכו בכל העולם בתחום התעסוקה והעבודה, מצביעים כי מנהלים המשלבים הומור במערכת היחסים שלהם עם עובדיהם, משיגים תוצאות טובות ומצליחים לגייס שיתוף פעולה בקרב העובדים. כמו כן, העובדים מפגינים נאמנות למקום העבודה וכן מצליחים ליצור סביבת עבודה אפקטיבית ופורייה לעין ערוך. הומור נמצא יעיל גם בתחום השיווק למשל. אנשי שיווק ומכירות אשר יטבלו את שיחות המכירה שלהם בהומור מול הלקוחות שלהם, ימכרו ביעילות ויצליחו להגיע לתוצאות טובות יותר.
אם כך, כיצד ניתן לשלב הומור בחיים? האם לכל אחד יש חוש הומור?
התשובה הינה חד משמעית – ניתן לשלב הומור כדרך חיים וכל אחד יכול לעשות זאת! אין אדם ללא חוש הומור. אומנם, יש אנשים שאצלם חוש ההומור מפותח יותר, אך מדובר בהחלט בתכונה נרכשת. אפשר וצריך להתאמן על שילוב הומור בחיים בדיוק כמו שעושים עם פיתוח שרירים במכון כושר. כל שצריך הוא לרצות להתאמן.
איך עושים זאת?
כאמור, לספר בדיחה זו שיטה מצוינת. הבדיחה לוקחת את הכאב ומאפשרת לו מקום רך יותר. נכון שלא כל אחד יודע לספר בדיחות וכולנו מכירים את "הורסי הבדיחות". אולם, אחד הדברים הנהדרים בבדיחה הוא שניתן לתרגל אותה. כל שנדרש הוא אומץ לנסות. פשוט לנטרל את החשש מכישלון ותחילה לנסות על חברים ומשפחה ולבקש מהם להיות קהל. פעם, פעמיים שלוש, ותתפלאו לגלות כי בפעם הרביעית אתם כבר יודעים לספר בדיחה.
קיימות טכניקות נוספת לשימוש בהומור כדרך חיים. למשל, הומור עצמי. אדם המרבה להשתמש בהומור עצמי, לא רק שאיננו נתפס כנלעג אלא להיפך. הוא מוערך יותר, אהוב יותר וקרוב לוודאי בעל קשרים חברתיים ענפים.
כמו כן, כדי לשלב הומור בחיים חשוב מאוד לאפשר לעצמנו לחוות, לחיות, לקחת חלק ולהתבונן בנעשה סביבנו. צאו, דברו עם אנשים, התבוננו סביב. כל הסיטואציות המצחיקות נמצאות בסביבה כל הזמן. צריך רק לפקוח עיניים ולהתבונן! גידול ילדים, זוגיות, הבוס בעבודה, המצב הפוליטי, החמות, ארוחת החג, כסף, משכנתא – כל אלו ועוד מהווים קרקע פורייה לסיטואציות קומיות. סטנדאפיסט למשל, לוקח זכוכית מגדלת ולמעשה מעצים סיטואציות מהחיים שכל אחד מכיר ונותן להן במה. הקהל שחווה אותן חוויות בדיוק, מזדהה וצוחק מכל הלב. הסטנדאפיסט עושה עבור הקהל את עבודת ההתבוננות. התוצאה היא צחוק בריא.
טכניקות כגון חיקוי, הגזמה ושימוש באבסורד הן אופציות נוספות המסייעות לנו לחדד ראיה הומוריסטית על החיים. ילדים למשל נוהגים לחקות את המורים שלהם ואת הוריהם, שחקנים מחקים פוליטיקאים ואין ספק שכל אחד יכול לאמץ שיטה זו גם בחיי היום. החיקוי לא חייב להיות מושלם וחשוב שלא יהיה נלעג שמא לא יפגע אף אדם בסביבה שלנו. שווה לנסות.
צ'ארלי צ'אפלין, הגאון הקומי בחר להתמודד עם סיפור חייו הקשה באמצעות סיטואציות קומיות בסרטיו. לא פעם אמר כי החיים מקרוב הם טרגדיה אך מרחוק הם קומדיה. כלומר, לעיתים סיטואציות הקשות לנו להתמודדות בזמן באמת, יהפכו במרחק הזמן למצחיקות. הדבר יקרה רק אם יש בנו את הרצון להכניס הומור לחיים באופן פעיל. שילוב הומור בחיים איננו רק הרצון להצחיק. בראש ובראשונה, מדובר ברצון לשלב הומור בחיים ממקור חיצוני אפילו בסיטואציות לא פשוטות, שהדבר האחרון שהיו חושבים עליהן הוא שניתן לשלב בהן הומור. דוגמא קיצונית לכך חוויתי לא מעט פעמים בעבודתי כסטנדאפיסטית. למשל, בוקר חורפי אחד אני מקבלת שיחת טלפון מלקוח המודיע לי שאחותו גוססת. נותרו לה מספר ימים לחיות. היא נזכרה שראתה אותי במופע וכעת, כאשר הבינה שעליה להפרד מאהוביה, היא בחרה לעשות זאת על ידי מופע סטנדאפ. היא הזמינה את משפחתה וביקשה להפרד מהם בצחוק ובחיוך. המופע התקיים. לאחר שבוע קיבלתי טלפון מבני משפחתה. הם סיפרו כי בניגוד לכל התחזיות היא הצליחה להחזיק מעמד עוד כשבוע ובמהלך כל אותו שבוע היא לא הפסיקה לדבר על החוויה החיובית עם משפחתה במופע. בני המשפחה טענו שהצחוק הצליח להאריך את חייה בשבוע.
הנסיון שלי כקומיקאית, מלמד כי כמעט לאחר כל מופע, ולא חשוב מיהו הקהל, מגיעים אנשים להודות ולהוקיר תודה. המסר שהם מעבירים הוא תמיד אותו מסר: "צחקנו, אנחנו מרגישים בריאים יותר! הצחוק מאפשר לנו להמשיך הלאה רגועים יותר, מאושרים יותר".
ההומור אם כך, הוא כלי תקשורת יעיל המסייע לנו בכל תחומי החיים והוא לגמרי בחינם! כל שנותר הוא לרצות לראות בו חלק בלתי נפרד מחיינו ולתרגל אותו.
אין פלא כי בכל העולם אימצו בני האדם את אימרתו של צ'ארלי צ'אפלין: "יום ללא צחוק הוא יום מבובז".
ומה אתכם? מוכנים לנסות?
כותבת המאמר, ענת אביעד, קומיקאית, שחקנית, סטנדאפיסטית ומרצה, אימצה את ההומור משחר ילדותה. סיפור חייה רצוף קשיים ומהמורות ואין ספק שהשימוש בהומור הוא המפתח להצלחתה לא רק על הבמה אלא גם בהתמודדות עם קשיים בחיי היום יום. בהרצאותיה היא מדגימה מסיפור חייה טכניקות לשילוב הומור כדרך חיים. הופעות הסטנדאפ שלה זוכות להצלחה רבה לא מעט בשל יכולתה להתייחס לסיטואציות לא פשוטות בחיים בדרך מלאה בהומור ובצחוק ובכך היא יוצרת הזדהות וקשר בלתי אמצעי עם הקהל.